#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בישראל שהלוה חמץ לחבירו קודם פסח?	"חייב לפורעו אחר פסח ולא אמרינן דבלא&quot;ה היה נאסר ואינו שוה כלום, קמ&quot;ל דבשעת ההלואה היה ממון גמור, ואם אינו משלם לו עובר על גזל [ודלא ככנסת הגדולה (מובא בדרכ&quot;מ ס&quot;ק א&#x27; ומג&quot;א ס&quot;ק א&#x27;) דהביא מנהג דלכתחילה לא ילוה קודם פסח כדי לפרוע אחר פסח]"	סימן תנ סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	למה אין בו חשש רבית דסאה בסאה?	"תי&#x27; המ&quot;ב (ס&quot;ק ב&#x27;) דהוא דבר מועט שרוב בני אדם אינם מקפידין בו, והקשה החמד משה הרי בערב פסח חמץ בזול ולאחר פסח הוא ביוקר, ותי&#x27; השעה&quot;צ (ס&quot;ק ד&#x27;) דמיירי כשהוא לוה דבר מועט {ולפי&quot;ז אם לוה חמץ מרובה צריך להיות דיש לו או יצא השער מחמת איסור רבית}"	סימן תנ סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם החמץ נשאר בימי הפסח ביד הלוה?	"כתב תשובת רש&quot;י דאפ&quot;ה חייב לפרוע חובו לו ואינו נחשב כחליפי חמץ דחמץ זו של לוה ואין לו למלוה אלא דמים בעלמא {ודוקא בגניבה מצי למימר הרי שלך לפניך אבל בהלואה אין עליו אלא דמים ולפיכך לא מצי למימר הרי שלך לפניך, וכ&quot;כ המאמ&quot;ר} (מ&quot;ב ס&quot;ק א&#x27;) [ומה שכתב המג&quot;א (ס&quot;ק א&#x27;) דאם החמץ בעין אסור משום חילופי חמץ היינו כשאינו הלואה אבל בהלואה אינו נחשב כחמץ בעין דהרי הוא של הלוה (מ&quot;ב שם, שעה&quot;צ ס&quot;ק ב&#x27;)]"	סימן תנ סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם הלוה חמץ לגוי קודם פסח והוא מחזיר לו 1) חמץ אחר 2) אותו חמץ?	"1) בודאי מותר (מ&quot;ב ס&quot;ק א&#x27;) 2) הפר&quot;ח מקיל דבשעת פסח היה של הגוי, אכן המ&quot;ב (ס&quot;ק א&#x27;) מחמיר כהשלטי גיבורים בשם הריא&quot;ז דס&quot;ל דאסור דמחזי כחמצו של ישראל [והוי כמו מתנה ע&quot;מ להחזיר דמחמירים בפסח (שעה&quot;צ ס&quot;ק ג&#x27;) {וה&quot;ה בכל תנאי דאפשר לומר &quot;כאילו התקבלתי&quot; מחמירים בו משום חומרא דפסח}]"	סימן תנ סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	ישראל שהלוה מעות לגוי והגוי משלם ברבית ככרות כל שבוע, מה הדין בשבוע של פסח 1) לכתחילה 2) בדיעבד?	"1) כתב הראב&quot;ה שקודם פסח יאמר לגוי שלימי פסח יתן קמח או מעות [או ככרות שנאפו לאחר פסח] ולא ככרות כיון שמתחייב לו כל ימי הפסח ליתן ככרות הוי כאילו כבר זכה בו ומאחר שהתנה עמו שלא ליתן ככרות מותר לקבל אחר הפסח הרבית, ואפי&#x27; ככרות (מ&quot;ב ס&quot;ק ג&#x27;) [ודלא כהגהות מיימוניות דמקיל אפי&#x27; כשלא התנה עמו קודם פסח (ב&quot;י)] 2) אפי&#x27; בלא תנאי מותר לקבל הככרות דלא באו לרשות ישראל בפסח ואין לו עליו אלא חוב בעלמא (מ&quot;ב ס&quot;ק ד&#x27;) [ודלא כהט&quot;ז (ס&quot;ק א&#x27;) דמחמיר בדיעבד בלא תנאי (ערוה&quot;ש סע&#x27; ב&#x27;)]"	סימן תנ סעיף ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם ישראל לקח חוק הגלחים [שנותנים להם לחם]?	"הוי כחוב ולפי ההגהות מיימוניות א&quot;צ אמירה קודם פסח וא&quot;כ מותר לכתחילה לאחר פסח לקבל מה שחסר להם בפסח, אבל לפי הראבי&quot;ה לכתחילה צריך אמירה אבל בדיעבד מותר אפי&#x27; בלא אמירה (ב&quot;י, מג&quot;א ס&quot;ק ב&#x27;, מחה&quot;ש)"	סימן תנ סעיף ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם התנו מתחילת השנה שיתן ברבית ככרות בכל שבוע למשך שנה אחת?	"חידש הט&quot;ז (ס&quot;ק א&#x27;) בכה&quot;ג לא מהני להתנות קודם פסח דכבר אתחייב לו הככרות מתחילת השנה אלא צריך להתנות עמו משעת ההלואה בתחילת השנה, אכן ממג&quot;א (ס&quot;ק ב&#x27;) משמע דאפי&#x27; בכה&quot;ג מהני להתנות קודם פסח, והכריע הביה&quot;ל (ד&quot;ה יאמר) דאם שניהם מתרצים ליתן מעות ולא ככרות בפסח מהני אפי&#x27; קודם פסח אבל אם הגוי אינו מסכים שפיר יש לחוש להט&quot;ז דאז אסור לקבל ככרות אחר פסח כנגד הימי פסח, והפמ&quot;ג מפקפק על הט&quot;ז דתנאי הראשון הוי כדבר שלא בא לעולם ואינו חל כלל אלא דמסיים דאפשר דמהני משום דד&quot;ד, וצ&quot;ע, והביה&quot;ל מכריע דאפי&#x27; בדד&quot;ד אינו אלא חוב בעלמא והישראל אינו קונה הככרות קודם לכן וממילא בדיעבד מותר בכל אופן "	סימן תנ סעיף ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין ב-airline meals?	"כתב תשובות והנהגות (ח&quot;ג סי&#x27; קי&quot;ט) דלכתחילה יאמר מתחילה שאינו רוצה הסעודה בפסח דאע&quot;פ דעדיין לא זכה בה מ&quot;מ כיון שיש לו זכות בה הוי כאילו זכה בה [ואפשר דיכול לכוללו במכירת חמץ לגוי (פסק&quot;ת אות ד&#x27;)], אמנם הגר&quot;ש קמנצקי שליט&quot;א (קובץ הלכות הע&#x27; ל&quot;ז) מקיל לגמרי מפני דהרבה פעמים אין להם מספיק ארוחות לכל האנשים שבטיסה וא&quot;א לתובעם כלל, ש&quot;מ שאין לו זכות בהחמץ"	סימן תנ סעיף ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בישראל וגוי השותפים בתנור ומשכירים אותו לאחרים?	"כתב ההגהות מיימוניות קודם פסח יתנה עם הגוי שהוא יטול של פסח והישראל יקבל דמים קודם פסח תחתיו [וכתב המג&quot;א (ס&quot;ק ג&#x27;) דאינו דומה לסי&#x27; רמ&quot;ה דאמרינן דצריך להתנות מתחילת השותפות, וביאר הערוה&quot;ש (סע&#x27; ג&#x27;) דהתם מוטל על שניהם לעבוד בכל יום ולפיכך לא מהני להתנות עמו ערב שבת אלא דוקא כשהתנו מתחילת השותפות משא&quot;כ הכא אינו שותפות באיסור ממש דהרי אפשר לאפות מצה], אכן המרדכי מקיל אפי&#x27; בלא קבלת מעות וסגי לומר טול אתה שבוע של פסח ואני אטול אחר כך. ולמעשה, המחבר מקיל כהמרדכי אבל המג&quot;א (ס&quot;ק ג&#x27;) רוצה לתלות זה במח&#x27; ראשונים בהל&#x27; ערלה והביא הב&quot;ח דמחמיר כההגהות מיימוניות, ולמעשה הכריע המ&quot;ב (ס&quot;ק ו&#x27;) דלכתחילה ימכור התנור לגוי לכל ימי הפסח ויקבל מעות ממנו קודם פסח, והערוה&quot;ש (סע&#x27; ד&#x27;) מקיל דא&quot;צ לקבל המעות תחילה [ואפי&#x27; ימי שבת ויו&quot;ט מותרים מפני שהם בהבלעה, והמג&quot;א (ס&quot;ק ג&#x27;) דמחמיר מיירי שלא בהבלעה (שעה&quot;צ ס&quot;ק י&quot;ג), והערוה&quot;ש (סע&#x27; ד&#x27;) מקיל שלא בהבלעה ביו&quot;ט דהרי אפשר לאפות לישראלים וא&quot;כ אינו מוכח דיעשה איסור, וכ&quot;כ הח&quot;י (ס&quot;ק ד&#x27;)]"	סימן תנ סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם לא התנה עם הגוי כלום?	"אסור לקבל אחר פסח בעבור חלקו (מ&quot;ב ס&quot;ק ה&#x27;)"	סימן תנ סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם התנה 1) לקבל ככרות אחר פסח כנגד אלו שנאפו בפסח 2) לקבל מעות כנגד הככרות שנאפו בפסח?	"1) לכו&quot;ע אסור דניחא ליה בהככרות שנאפו בפסח וגם הוא מקבל ככרות כנגדם (מ&quot;ב ס&quot;ק ו&#x27;) 2) הט&quot;ז (ס&quot;ק א&#x27;) מקיל בזה [אע&quot;פ שניחא ליה נמי באפיית הככרות בפסח מ&quot;מ אינו מקבל ככרות כנגדם], אכן הפר&quot;ח מחמיר דה&quot;נ נהנה מדמי שיווי החמץ שבפסח (מ&quot;ב ס&quot;ק ו&#x27;) {וכשהוא נוטל המעות קודם פסח זהו שכר בעבור הזכות להשתמש בהתנור ולא שכר כנגד החמץ}"	סימן תנ סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בישראל וגוי שיש להם שותפות בחמץ ממש?	"בזה פשוט דלא סגי בתנאי בעלמא אלא צריך מכירה גמורה לו (שו&quot;ת בנין ציון או&quot;ח סי&#x27; ט&quot;ז)"	סימן תנ סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם גוי אפה חמץ בתנורו של ישראל בפסח?	"הטור הביא מרבינו שמשון ב&quot;ר אברהם לא מיבעיא דאסור לקבל ממנו אחר הפסח הככרות לשכר התנור אלא אפי&#x27; מעות אסור לקבל ממנו לשכר דהוי משתכר באיסורי הנאה, וכן פסק המחבר [אבל מותר לקבל שכר כנגד מה שנתקלקל התנור ע&quot;י הסקה (טהרת השלחן בילקוט מפרשים)]"	סימן תנ סעיף ד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"מאי שנא 1) מסע&#x27; ב&#x27; דאמרינן דמותר לקבל הככרות לרבית 2) מסע&#x27; ג&#x27; דאמרינן דמותר לקבל מעות כנגד הככרות שנאפו בפסח אם התנה מתחילה?"	"1) {נראה דהתם מיירי בככרות של הגוי והוא נותן להם לישראל אחר פסח ואין לישראל שום זכות בהם בפסח משא&quot;כ הכא נאפו בתנורו של ישראל והגוי לא כוון לזכות בהם והישראל המקבלם אחר פסח הוי גילוי דעת דהיו שלו מתחילה, וכ&quot;כ הפמ&quot;ג (א&quot;א ס&quot;ק ד&#x27;)} 2) התם מיירי בתנור של שותפות וכשהוא מתנה מתחילה נעשה כאילו נאפו כשהיה של הגוי (מ&quot;ב ס&quot;ק ט&#x27;)"	סימן תנ סעיף ד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בדיעבד אם כבר קיבל 1) ככרות לשכר 2) מעות לשכר?	"1) אסור אפי&#x27; בדיעבד כיון דדרכן לתת ככרות לשכר הוי כאילו זכה בהם בפסח (מג&quot;א ס&quot;ק ד&#x27;, מ&quot;ב ס&quot;ק י&#x27;) [והקשה רע&quot;א עדיין יהא מותר דלא נתברר חלקו ולימא אין ברירה לקולא וכמ&quot;ש השאג&quot;א לעיל] 2) המחבר מקיל בדיעבד בחליפי חמץ דס&quot;ל דרק חליפי יין נסך אסור (ב&quot;י), ולפי המחבר לעיל (ס&quot;ס תמ&quot;ג) זהו אפי&#x27; אם נאפו הככרות בידיעתו של הישראל, אבל לפי האחרונים (שם) דמחמירים בחליפי חמץ לבעל החמץ צ&quot;ל דהכא מיירי שלא בידיעתו ולפיכך מותר ליהנות מהמעות לאחר שקבלם (מ&quot;ב ס&quot;ק י&#x27;, שעה&quot;צ ס&quot;ק ט&quot;ז), והערוה&quot;ש (סע&#x27; ה&#x27;) מקיל אפי&#x27; אם אפה בידיעתו דאין זה מחליף חמץ ממש"	סימן תנ סעיף ד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מותר להשכיר תנורו לגוי ע&quot;מ שיאפה בו מצה?	"הטור בשם רבינו שמשון ב&quot;ר אברהם כתב דמותר, והביא ראיה ממשנה בע&quot;ז (ס&quot;ב ע&quot;א) דאם שכרו לעשות עמו מלאכה אחרת מותר לקבל שכרו אע&quot;פ שאמר לו להעביר חביות של יין נסך [והקשה הב&quot;י מהו הראיה התם מיירי כשעשה השתי מלאכות משא&quot;כ הכא מיירי כשאפה רק חמץ, ותי&#x27; דהתם נמי מיירי כשלא עשה אותה מלאכה אלא שהעביר החביות של יין נסך, והמג&quot;א (ס&quot;ק ה&#x27;, ע&quot;פ המחה&quot;ש) תי&#x27; דמיירי בציור דהיה מקבל שכר שלם אפי&#x27; אם עשה המלאכת היתר ולפיכך מותר לקבל שכר כשעשה המלאכת איסור וה&quot;נ הגוי היה צריך לשלם דמי השכירות אפי&#x27; אם אפה בה מצה ולפיכך מותר לקבל השכר אפי&#x27; כשאפה בה חמץ, וכן נקט המ&quot;ב (ס&quot;ק י&quot;א), ולכן אם התנו שאם לא יאפה כלום לא ישלם אסור (ערוה&quot;ש סע&#x27; ו&#x27;) {אבל בפועל אינו יכול לישב בטל אלא משועבד לעשות מלאכה ומ&quot;מ אם אפשר לו לעשות מלאכת היתר מותר לקבל שכר כשעושה מלאכת איסור}], ומיהו כתב המג&quot;א (ס&quot;ק ה&#x27;) דלכתחילה צריך לומר להגוי שיאפו בו מצה דאל&quot;ה הוי כאילו משכיר לו לאפות חמץ (מ&quot;ב ס&quot;ק י&quot;א) [והקשה הט&quot;ז (ס&quot;ק ד&#x27;) הרי ידוע שהגוי יאפה חמץ ואמרינן לעיל (סי&#x27; רמ&quot;ו סע&#x27; ג&#x27;) דלא מהני להתנות עם הגוי שתנוח הבהמה, ותי&#x27; הח&quot;י (ס&quot;ק ח&#x27;) דהתם מיירי לגבי שביתת בהמתו והוא מחויב בשביתת בהמתו כשהיא מושכרת לאחרים משא&quot;כ הכא אינו מוזהר שכליו לא יאפו חמץ אלא שמוזהר שלא ליהנות מחמץ ולפיכך מהני להתנות שאינו נוטל שכר לאפיית חמץ (ערוה&quot;ש סע&#x27; ו&#x27;)]"	סימן תנ סעיף ה		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מותר להשכיר ביתו לגוי סמוך לפסח?	"מותר להשכיר ביתו לגוי סתמא [דהיינו לדור בו] דאינו נחשב כמשתכר באיסורי הנאה דהוא נוטל שכר דירתו, ואם אמר בפירוש שהוא כדי להכניס בו חמץ כתב המג&quot;א (ס&quot;ק ו&#x27;) דאינו מותר בימי פסח או בערב פסח [משש שעות ולמעלה (באה&quot;ט ס&quot;ק ז&#x27;, מנחת פתים), ולפי הגר&quot;ז צריך יום אחד של היתר] אבל מותר קודם לכן [דאז הוא נוטל השכר בעד מה שיכניס קודם פסח (גר&quot;ז סע&#x27; י&quot;א, ערוה&quot;ש סע&#x27; ז&#x27;)] ויש מחמירים שצריך להיות קודם ל&#x27; יום קודם פסח (מ&quot;ב ס&quot;ק י&quot;ב), ובכל אופן אסור אם הישראל רוצה בקיומו של החמץ (ח&quot;י ס&quot;ק ט&#x27;, ערוה&quot;ש סע&#x27; ז&#x27;) {ומה שנוהגין להשכיר מקום החמץ לגוי אע&quot;פ שהוא כדי לצניע שם חמצו, י&quot;ל דמותר מפני שאינו אומר זה בפירוש [ויש לדון בזה דהרי מסתמא הוא להצניע חמצו שם], ולפי הבאה&quot;ט ג&quot;כ מיושב דמוכרים לגוי קודם שש שעות, ועי&#x27; שו&quot;ת הר הכרמל (או&quot;ח סי&#x27; י&quot;ג) דמקיל מפני שאינו לתועלת הגוי להצניע חמצו שם אלא הוא כדי להקנות לו החמץ בקנין אגב וחצר ואין זה נחשב כמשתכר באיסורי הנאה}"	סימן תנ סעיף ה		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מותר לומר לעבדו [ר&quot;ל משרתו] הילך דינר זה וקנה ואכול?	"כתב המרדכי דמותר אע&quot;פ שמזונותיו עליו וכמ&quot;ש בע&quot;ז (ס&quot;ג ע&quot;א) דמותר לומר לפועליו לכו ואכלו בדינר זה ואינו חושש לשביעית מעשר או יין נסך (ב&quot;י), ומותר אע&quot;פ שיודע שיקנה חמץ, אבל לא יאמר בפירוש שיקנה חמץ דאז נראה כשלוחו [אפי&#x27; בגוי דעלמא דאין מזונותיו עליו וכמ&quot;ש לעיל (סי&#x27; ש&quot;ז סע&#x27; כ&quot;א)] אבל מותר לומר קנה לך חמץ בדינר שלך [דאז אינו נראה כשלוחו אלא כאילו הוא קונה חמץ בדינר שלו] (מ&quot;ב ס&quot;ק י&quot;ג וס&quot;ק ט&quot;ו), וכן מצינו לעיל (סי&#x27; ש&quot;ז סע&#x27; כ&quot;א) דאסור לומר לגוי &quot;הילך בשר זה ובשל אותו לצרכך&quot; ומותר לומר &quot;קח בשר שלך ובשל אותו לצרכך&quot; (שעה&quot;צ ס&quot;ק כ&quot;ד)"	סימן תנ סעיף ו		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מותר לעבדו לאכול החמץ בביתו של ישראל?	"אם הוא מושכר לו לשנה אסור משום חשד שלא יאמרו שהוא פורע חובו בחמץ (מג&quot;א ס&quot;ק ז&#x27;, מ&quot;ב ס&quot;ק י&quot;ד, מ&quot;ב לעיל סי&#x27; תמ&quot;ה ס&quot;ק ט&#x27;) [ובאגודה בפנים לא הוזכר שהוא מושכר לשנה, וכן משמע ממ&quot;ב לעיל (שם) ובשעה&quot;צ לעיל (סי&#x27; ת&quot;מ ס&quot;ק ל&#x27;)]"	סימן תנ סעיף ו		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מותר לומר לו צא ואכול ואני פורע?	"הטור כתב דאסור בכל אופן דהוי כאילו החנוני שלוחו של הבעה&quot;ב ליתן לעבדו חמץ, והיינו דוקא כשאמר בפירוש שיאכילו חמץ או ידוע שיאכילו חמץ (מג&quot;א ס&quot;ק ח&#x27;, מ&quot;ב ס&quot;ק ט&quot;ז) {משא&quot;כ כשאמר לו הילך דינר זה וקנה ואכול מותר אפי&#x27; כשיודע שיאכילו חמץ}, אכן המרדכי כתב דמבואר בגמ&#x27; (ע&quot;ז ס&quot;ג ע&quot;ב) דאינו אסור אלא אם הקדים לו דינר או נשא ונתן בידו אבל בסתם מותר כיון שעדיין לא נתן לחנוני מעות לא חשיב כחמצו אלא שיש חוב על הבעה&quot;ב לשלם לחנוני [וה&quot;ה שמותר לומר לחנוני שיתן לפועלו חמץ ואני פורע (מ&quot;ב ס&quot;ק י&quot;ח)], והמחבר הביא השתי דעות והכריע המג&quot;א (ס&quot;ק ט&#x27;) דהעיקר כהמרדכי דמקיל, אבל הח&quot;י (ס&quot;ק י&quot;א) מחמיר משום חומרא דחמץ, והמקור חיים מחמיר דהוי כאילו הישראל מקבל עליו אחריות {וצ&quot;ב דאינו ברשותו של ישראל, ועוד הקשה הערוה&quot;ש (סע&#x27; י&quot;ג) איך קיבל עליו אחריות}, והערוה&quot;ש (שם) מחמיר משום שרוצה בקיומו דאל&quot;כ צריך ליתנם מאכל אחר [משא&quot;כ ביין נסך א&quot;צ ליתן להם יין אחר דאין עיכוב שתיית היין כבאכילת פת], והמ&quot;ב (ס&quot;ק י&quot;ז) מקיל מדינא אלא דס&quot;ל דנכון להחמיר בעבד שמזונותיו עליו שלא לומר לו לקנות ויקיף על חשבונו אלא יתן לו מעות מזומן והוא יקנה מה שירצה "	סימן תנ סעיף ו		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם הקדים דינר לחנוני?	"אסור שהחנוני הוי כשלוחו להאכילו חמץ, ובזה אסור אפי&#x27; אם אינו יודע בודאי שיקנה חמץ. ואם יש רשות לחנוני להוציא הדינר קודם שנותן החמץ להעבד המחבר (יו&quot;ד סי&#x27; קל&quot;ב סע&#x27; ד&#x27;) והמג&quot;א (ס&quot;ק ט&#x27;) מקילין אבל הטור ושאר הפוסקים מחמירים דאסור אפי&#x27; בכה&quot;ג (מ&quot;ב ס&quot;ק י&quot;ט)"	סימן תנ סעיף ו		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם שילם החנוני בשעה שנתן החמץ להעבד?	ג&quot;כ אסור דאינו מותר אלא אם פורע לו לאחר זמן (מ&quot;ב ס&quot;ק י&quot;ט)	סימן תנ סעיף ו		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם נשא ונתן ביד?	"אם הבעה&quot;ב נוטל החמץ מיד החנוני ונותנו לעבדו אסור אפי&#x27; אם לא שילם לחנוני כלום דהרי קנוהו במשיכה (מ&quot;ב ס&quot;ק כ&#x27;), אמנם אם העבד גם שילם מעות לחנוני מותר דהעבד קנוהו בכסף והבעה&quot;ב אינו שליח לבעל המעות להביא לו חמצו (שעה&quot;צ ס&quot;ק ל&quot;ה)"	סימן תנ סעיף ו		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מהו הסדר העדיפות כיצד לנהוג אם יש לו תינוק שאין בו סכנה שצריך לאכול חמץ בפסח?	"1) יביאנו לביתו של הגוי שיתן לו החמץ [והישראל לא יגע בחמץ], ולכתחילה יהיה בחנם אבל אם הגוי אינו רוצה לעשותו בחנם יכול לשלם לו שכר אח&quot;כ [אבל לא ישלם קודם לכן או בשעת הנתינה דאז הישראל קונה החמץ במעות] (מ&quot;ב ס&quot;ק י&quot;ח), וכתב הערוה&quot;ש (סע&#x27; י&quot;ד) דלפי מה שהחמיר בצא ואכול ואני פורע ה&quot;נ לא יאמר בפירוש שיאכילו חמץ אלא שיאכילו סתם {וצ&quot;ב דאם יודע בודאי שיאכילו חמץ ג&quot;כ אסור}&lt;br&gt;2) הגוי יכנס החמץ לביתו של ישראל ואח&quot;כ יוציאנו מביתו, ובשעת הדחק יכול להניח החמץ בביתו של ישראל אלא שיאמר בפירוש שאינו רוצה לקנות את החמץ [וטוב יותר להצניעו במקום שחמצו מכור ויעשה מחיצה או לכל הפחות יכפה בכלי] (מ&quot;ב שם)&lt;br&gt;3) יאכילנו ע&quot;י קטן [כדי שלא יגע בחמץ, וגם כדי שלא יקנה החמץ] (מ&quot;ב שם) {ועי&#x27; מש&quot;כ לעיל (סי&#x27; שמ&quot;ג) למה אין כאן איסור ספייה בידים לקטן}"	סימן תנ סעיף ו		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בקטן שיש בו סכנה?	"א&quot;צ לדקדק בכל הנ&quot;ל אלא ימהר להאכילו (מג&quot;א ס&quot;ק ט&#x27;, מ&quot;ב ס&quot;ק י&quot;ח)"	סימן תנ סעיף ו		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מותר לקנות חמץ בפסח בשביל גוי במעותיו של גוי?	"כתב הריב&quot;ש שאסור מפני שיש חשש שמא יבא לאוכלו, ועוד כיון שאין שליחות לעכו&quot;ם נמצאת שהישראל קונהו ועובר על ב&quot;י וב&quot;י (בית יוסף), ואפי&#x27; אי אמרת דאינו רוצה לקנות החמץ מ&quot;מ הוי חמצו של גוי ביד ישראל ואחריותו עליו (שעה&quot;צ ס&quot;ק ל&quot;ח), והוסיף המג&quot;א (ס&quot;ק י&#x27;) עוד טעם דהוא רוצה בקיומו שהגוי מחזיק לו טובה וכמ&quot;ש בתוס&#x27; פסחים (כ&quot;ב ע&quot;ב) (רמ&quot;א, מ&quot;ב ס&quot;ק כ&quot;א), אמנם בדיעבד יש להקל אחר פסח באכילה והנאה אם כוון שלא לקנות החמץ וגם לא קיבל עליו אחריות (שע&quot;ת ס&quot;ק י&quot;ב, פמ&quot;ג א&quot;א ס&quot;ק י&#x27;, מ&quot;ב ס&quot;ק כ&quot;ב) [מלשון הפמ&quot;ג משמע דצריך להתנות שאינו מקבל אחריות אפי&#x27; על פשיעה, אבל השעה&quot;צ (ס&quot;ק מ&#x27;) מצדד דסגי להתנות שאינו מקבל אחריות גניבה ואבידה לגבי הקנס דרבנן דחמץ שעבר עליו את הפסח]"	סימן תנ סעיף ו		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם אמר 1) לגוי 2) לישראל מומר, שיקנה בשבילו חמץ בפסח?	"1) אע&quot;פ שאסור לומר לו [בין מערב פסח בין בחוה&quot;מ פסח (שעה&quot;צ ס&quot;ק מ&quot;א)] לעשות הכי בפסח מפני שיש שליחות לעכו&quot;ם, מ&quot;מ בדיעבד מצדד רע&quot;א דמותר לאחר פסח דאפי&#x27; למ&quot;ד יש שליחות לעכו&quot;ם היינו רק מדרבנן (מ&quot;ב ס&quot;ק כ&quot;ג), ואפי&#x27; באמצע הפסח יש להקל דא&quot;צ לבערו אם הוא הפסד מרובה 2) רע&quot;א מסתפק אם אמרינן אין שליח לדבר עבירה ולא קנה הישראל וגם המומר לא כוון לקנות לעצמו ויהא מותר לאחר פסח [ועי&#x27; ברמ&quot;א חו&quot;מ (סי&#x27; שפ&quot;ח סע&#x27; ט&quot;ו) ובש&quot;ך שם]"	סימן תנ סעיף ו		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מותר לישראל להיות סרסור מגוי לגוי לקנות תבואה שיש בתוכה קצת חמוצים?	כתב הפמ&quot;ג דמותר מפני שאינו משלם בעבור החמוצים (מ&quot;ב ס&quot;ק כ&quot;ג)	סימן תנ סעיף ו		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	בהמה שטעונה חמץ האם מותר לפורקה במקום צער בעלי חיים?	"מבואר בגמ&#x27; ב&quot;מ (ל&quot;ב ע&quot;ב) דלמ&quot;ד צער בעלי חיים דאורייתא מותר לפורקה, והקשו תוס&#x27; (פסחים כ&quot;ב ע&quot;ב) הרי הוא רוצה בקיומו שהגוי יחזיק לו טובה [וזהו כשכר ונמצאת שהוא משתכר באיסורי הנאה (מג&quot;א ס&quot;ק י&#x27;), אכן הט&quot;ז (יו&quot;ד סי&#x27; קל&quot;ג ס&quot;ק ט&#x27;) כתב דאפי&#x27; אם אינו מחזיק לו טובה נחשב כרוצה בקיומו שהישראל יצטער אם נאבד תוך כדי שמירתו, ועי&#x27; מש&quot;כ בסמוך בשם המקור חיים דיין נסך וע&quot;ז שאני], ותרצו דאינו מכוין שיחזיק לו טובה והוי לא אפשר ולא קמכוין דמותר א&quot;נ מיירי שלא בפני הבעלים וממילא לא יחזיקו לו טובה (מג&quot;א ס&quot;ק י&#x27;, מחה&quot;ש), ופסקו הא&quot;ר והמ&quot;ב (ס&quot;ק כ&quot;ג) כתירוץ קמא דמותר אפי&#x27; בפני הבעלים כל זמן שאינו מכוין שיחזיק לו טובה [וחידש הערוה&quot;ש (סע&#x27; ח&#x27;) דשלא במקום מצוה אסור אפי&#x27; שלא בפניו {וצ&quot;ב דמתוס&#x27; משמע דליכא החזקת טובה וממילא ליכא רוצה בקיומו}]"	סימן תנ סעיף ו		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מותר 1) להשכיר 2) למכור 3) להשאיל, כלי לגוי כדי שיבשל בו חמץ?	"1) כתב הטור דאסור מפני שני טעמים, א&#x27; מפני שהוא רוצה בקיומו [שאם ישפך החמץ יבקע הכלי], ב&#x27; שהכלי עצמו אסור בהנאה שיש בו בליעות של איסור משא&quot;כ בתנור כבר הוסקו כל הבליעות (מג&quot;א ס&quot;ק י&quot;א, מ&quot;ב ס&quot;ק כ&quot;ד) 2) לא שייך כאן רוצה בקיומו אבל עדיין שייך הטעם דהוא נהנה מהכלי, והמ&quot;ב (ס&quot;ק כ&quot;ח) הביא מח&#x27; בזה ולא הכריע 3) הביה&quot;ל (ד&quot;ה אסור) הביא מח&#x27; אחרונים בענין זה אם נחשב כרוצה בקיומו, הח&quot;י מחמיר והמקור חיים מקיל דאינו מקבל שכר ממנו ומה שכתב הטור שהוא מרויח שלא יבקע הכלי היינו שיפסיד דמי השכירות אבל העצם כלי אינו אלא מבריח ארי אבל המקור חיים מסיים וצ&quot;ע [והמקור חיים הביא כמה ראיות דליכא איסור רוצה בקיומו אם רק מונע הפסד דהרי מותר לקבל אחריות על חמצו של גוי ברשות הגוי (לעיל סי&#x27; ת&quot;מ), וכן ממג&quot;א דכתב דכשקונה חמץ במעותיו של הגוי רוצה בקיומו מפני שמחזיק לו טובה, ועוד הביא החת&quot;ס (או&quot;ח סי&#x27; קט&quot;ז) ראיה ממתנה ע&quot;מ להחזיר דאינו אסור אלא משום חומרא דפסח ולא משום רוצה בקיומו {ויש לחלק דכשהוא צריך לשלם בעד החמץ זהו דבר צדדי ולא מקרי רוצה בקיומו משא&quot;כ כשהוא יקבע הכלי זהו רוצה בקיומו}, והא דמצינו ביין נסך (יו&quot;ד סי&#x27; קל&quot;ג סע&#x27; ו&#x27;) דיש איסור רוצה בקיומו אפי&#x27; במניעת הפסד תי&#x27; המקור חיים דהיינו דוקא בע&quot;ז ויין נסך שיש מצוה לבטלם ולבערם מן העולם {אפי&#x27; כשהם ברשות הגוי משא&quot;כ חמץ ליכא חיוב לבערו כשהוא ברשות הגוי וכמ&quot;ש בפרי יצחק (ח&quot;א סי&#x27; ט&quot;ז) דאסור להשכיר עצמו לבער חמצו של גוי אע&quot;פ שמותר להשכיר עצמו לבער יין נסך וכמ&quot;ש ביו&quot;ד (סי&#x27; קל&quot;ג סע&#x27; ז&#x27;)}]"	סימן תנ סעיף ז		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"האם מהני להשכירו קודם ל&#x27; יום לפסח?"	הגר&quot;ז ס&quot;ל דלא מהני, אבל הב&quot;ח ס&quot;ל דמהני (ביה&quot;ל ד&quot;ה בפסח)	סימן תנ סעיף ז		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מותר להשכיר חמורו לגוי להביא עליו חמץ?	"כתב הטור דמותר דלא אכפת לו אם יאבד החמץ, והקשו האחרונים תיפוק ליה דאסור משום משתכר באיסורי הנאה, והרבה אחרונים תרצו אה&quot;נ דאסור משום משתכר באיסורי הנאה ורק הטור [והמחבר] מקיל דס&quot;ל דאין איסור להשתכר אלא בע&quot;ז, אמנם כתב המג&quot;א (ס&quot;ק י&quot;א) דאסור דוקא כשהתנה בפירוש דהוא רוצה להוליך עליו חמץ אבל אם השכיר החמור סתם מותר דאפי&#x27; אם לא הוליך עליו שום דבר היה צריך לשלם לו שכרו (מ&quot;ב ס&quot;ק כ&quot;ה) אבל בכלי סתמא עומד לבשל בו חמץ וצריך להתנות בפירוש שלא יבשל בהן חמץ (שעה&quot;צ ס&quot;ק [מו]) {אבל לפי הצד דכלי הוי איסור הנאה אסור בכל אופן}, ובכל אופן כתב הביה&quot;ל (ד&quot;ה בפסח) דבדיעבד מותר ליהנות ממעות שנשתכר מחמת החמץ"	סימן תנ סעיף ז		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מותר להחם חמין לרחיצה בכלי חמץ?	"הרמ&quot;א הביא ממרדכי דמותר, וביאר המ&quot;ב (ס&quot;ק כ&quot;ו) דאינו רוצה בקיומו דהרי החמץ הוי רק בליעות בעלמא ולא בעין, ולגבי טעם שני של הטור מבואר מדרכ&quot;מ (ס&quot;ק ב&#x27;) דלא חיישינן לטעם זה [ופשוט דמיירי באינו בן יומו (ערוה&quot;ש סע&#x27; י&quot;א), ועוד כתב דאפשר דהטור מיירי בבלוע הרבה ובן יומו], ומיהו כתב המג&quot;א (ס&quot;ק י&quot;ב) בשם המעגלי צדק דמותר דוקא בכלים המיוחדים לרחיצה אבל בכלים המיוחדים לאכילה אסור דחיישינן שמא ישתמש בו לאכילה, ומ&quot;מ כתב המ&quot;ב (ס&quot;ק כ&quot;ז) דדרך ארעי אין להחמיר אפי&#x27; בכלים המיוחדים לאכילה, ולמעשה כתב הערוה&quot;ש (סע&#x27; י&quot;א) דנוהגין שאין משתמשין כלל בכלי חמץ אפי&#x27; אם השתמש בה בחמץ בצונן כמו כדי מים"	סימן תנ סעיף ז		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בישראל שיש לו זכות לגבות שכירות ממאל&quot;ץ הוי&quot;ז?	" כתבו האחרונים שיש לישראל זכות בחמץ וצריך למכור זכותו לגוי קודם פסח או ישכיר על איזה שבועות כדי שימי הפסח יהיה בהבלעה, ואם אין לו זכות בגוף המאל&quot;ץ הוי&quot;ז רק זכות בהשכר יכול לצוה להם שלא יפרשו המדות בפסח רק יכתבו בפנקס ואחר פסח יגבה מהם (מ&quot;ב ס&quot;ק כ&quot;ח), והקשה השעה&quot;צ (ס&quot;ק נ&quot;ב) עדיין הוא רוצה בקיומו, ותי&#x27; ע&quot;פ הגר&quot;ז דאינו זוכה במדות מיד הגוים אלא מיד השר וא&quot;כ הוא אינו משתכר באיסורי הנאה אלא השר משתכר בו, ועדיין צ&quot;ב"	סימן תנ סעיף ז		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	איך יכול למכור זכותו, הרי הוא דבר שלא בא לעולם?	"כן הקשה הט&quot;ז (ס&quot;ק ו&#x27;), ותי&#x27; המקור חיים א&quot;כ גם הזכות שקנה מהשר הוא דבר שלא בא לעולם, והפמ&quot;ג (מש&quot;ז ס&quot;ק ו&#x27;) תי&#x27; דסילוק מהני אפי&#x27; מדבר שלא בא לעולם, והערוה&quot;ש (סע&#x27; ט&quot;ו) תי&#x27; דמהני משום מנהג הסוחרים ודד&quot;ד"	סימן תנ סעיף ז		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בחמץ שנמכר לגוי ובאמצע הפסח ישטפו המים והולכים לאיבוד?	"השע&quot;ת (ס&quot;ק י&quot;ג) הביא משבות יעקב (ח&quot;ב סי&#x27; ט&quot;ו) דמותר להגיד להגוי שיציל את שלו, ואם הוא אינו שם מותר לומר לגוי אחר להציל בשבילו אבל אסור להישראל עצמו לעסוק בו (ערוה&quot;ש סע&#x27; י&#x27;), אמנם בשעת הדחק יש להקל אפי&#x27; ע&quot;י ישראל כל זמן שאינו נוגע בהחמץ עצמו כגון לתקן חוט החשמל של המקרר או לכבות שריפה או לתקן נזילת מים וכדומה כיון שאינו נהנה מהחמץ עד לאחר פסח (הליכות שלמה פסח פ&quot;ד אות י&quot;ד, פסק&quot;ת אות י&quot;ט)"	סימן תנ סעיף ז		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	הרוצה חמץ מיד אחר פסח האם מותר למכור חמץ זה לגוי לפסח?	"כתב קובץ הלכות (פ&quot;ח סע&#x27; ה&#x27;) דמותר ואין זה מקרי רוצה בקיומו דהרי אינו נהנה מחמצו של גוי בפסח, ומ&quot;מ כתב השבט הלוי (ח&quot;ד סי&#x27; מ&quot;ט) דהוא דבר מגונה ולא יעשה הכי אלא בשעת הדחק"	סימן תנ סעיף ז		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	המוכר חמץ לגוי ואח&quot;כ נפסד חמצו בפסח, האם מותר לתבוע חברת הבטחון אחר פסח?	"מותר שהגוי אינו משלם לו דמי החמץ ממילא יכול לתבוע חלקו של הגוי (פסק&quot;ת הע&#x27; 103)"	סימן תנ סעיף ז		
